החוק המקובל נוצר באנגליה כתוצאה של מחלוקת על אדמות. חוק האדמה הוא החוק הגבוהה ונובע מסמכותו של העם האנשים החיים ילידי אותה ארץ. כל האנשים החיים הפרטיים היוצרים את העם ויכולתם המולדת להסכמה על אמון בחוקה או אמנה משותפת, כמו גם ידיעת הדבר הנכון או צודק, או מה לא בחיים.
היסטוריה: תחילתו של בית המשפט המקובל החלה באנגליה מתוך מחלוקות על אדמות חופשיות [אלודיאליות], דרך “המגנה כרטה” שערך המלך ג’ורג’ השני בשנת 1215. בתקופה בה כוח המלוכה וסמכות הכנסייה הרומאית ששלטו בכוח הזרוע דרך מלחמות כיבושים, “המגנה כרטה” היוותה את ההגנה מפני נישול אדמות.
סמכות הכנסייה והמונרכיה נקבעו מתוך עליונות ושררה, כאשר הכנסייה מחזיקה בקשר בין האדם לבורא מכוח שליחות הבורא לכאורה. בעודה מפיצה ומבססת את החוקים הקנונים הרומאיים באירופה החזיקה הכנסייה בכוח החוק האלוהי וכל החוקים תחתיו דרך הקנונים הרומיים, שהפכו עם השנים לקודים של נפוליאון ובסיס החוק האזרחי [עד ימנו] בעוד שהמלוכה החזיקה בשליטה על האדמות.
בסיס החוק הקבוע של בית המשפט המקובל הוא כוח העם המתבטא ב 12 מושבעים הנבחרים בבחירות חופשיות ועד 15 מושבעים הוא המושב גדול. חבר השופטים היא הסמכות הגבוהה של העם בבתי המשפט המקובלים בעולם. המשפט המקובל בא מתוך הסכם קבוצתי אמנה או חוקה לאינטראקציה הדדית זה עם זה. התאגדות של עם או חברה או התאגדות בה אנו מסכימים על פי הסכמות פשוטות: אי נזק, פיזי, נפשי, או כלכלי לאדם אחר, וכיבוד חופש הבחירה. ההסכמות הכי פשוטות על פי הן אנו חיים וכולנו כפופים להסכמות אלו באופן גורף עלינו לכבד את השאר ולא לגרום נזק לאף אדם אחר.
לעומת החוק המקובל החוק האזרחי משול להטלת גוף סמכות זר או חיצוני שהוכתב על ידי האדם אך אינו חוק הבורא, אלה חוקים מתוכננים עבור שליטה של אליטה שלטת, מונרכיה, כנסיה, או ממשלות פדראליות והם אינם דיני יושר מקובלים או צודקים. החוק האזרחי הוא החוק התחתון ביותר בפרמידת החוק ומשילותו מאפשרת רק פריווילגיות של אזרח אך נטול חופש וחירות ממשית. בעוד האדם החי תחת החוק המקובל חי תחת חוק הטבע והאדמה וחופשי ללא נזק לאחרים וזכויותיו המולדות אינן ניתנות להסרה או להרס, זכות הנשמה לקיום חיים מלאים בעולם.
אם תחת הכנסייה יש מאמינים צאן מריעה או נתינים הרי שתחת החוק האזרחי גברים ונשים אינם כשירים משפטית או ניחנים ביכולת שלטון עצמי. בישראל כל האזרחים רשומים תחת חוק האפוטרופוס הכללי מכוח רישום לידה ולכן משולים לעבדים מודרניים. מערכות של שליטה החלו עוד בתקופת בבל וחוקי חמורי ולכן הזכויות אלו הן זכויות משולות לזכויות העבד או אסיר, אתה יכול להתפרנס אבל חייב תמיד לשלם איזה מס, או לרכוש רישיון כלשהו, ובתמורה תקבל סטטוס משפטי, דירוג חברתי או אשראי.
מערכת החוק התפתחה מהפילוסופיה של העת העתיקה של יוון ורומי אריסטו, סירסו הוגי דעות רבים ושונים והתלמוד הבבלי. על גלגוליו השונים עד ימנו החוק המקובל די נעלם, חוץ מהמדינות האנגו-סכסוניות, ונשען ישירות על חוקי המסחר והחוק האזרחי שמקורם דינים וחזקות קניין רומיים בו האדם העבד האסיר הוא תמיד כרכוש של השליט, הדיקטטור, או ממשלה פדראלית, וככאלו הם נטולי חירויות מובנות. העם, ילידי המקום הטבעיים אם כך משועבדים למשטר ואין הם חופשיים או בני חורין כלל.
מערכת של דרוג אשראי ונתוני דירוג של הסטטוסים השונים היא העבדות המודרנית בעוד החלשים גם אם יש להם זכויות סוציאליות הרי שהם עדיין זכויות עבדות מוגבלים רק למסגרת החוק האזרחי. נמצא ניגוד מהותי מול החוק המקובל . ניגוד זה אין לו יישוב או תיקון מעצם בסיס מהות מערכות אלו.
בעוד המשפט המקובל מכיר את החיים כמתנת האדם מכישוריו לקהילה [Munis מתנת הנשמה דרך כישורים נרכשים או מלידה] הניתנת באופן שווה לכולם, על פי החוק האזרחי, החיים הם התניה לאזרח משלם מיסים, צייתן, המסכים לכל חוזה ללא ידיעה וזכותו הבסיסית בעצם נשללת. האנושות בעצם הינה רק אוכלוסיית עבדים מודרנית המנוהלת על ידי שליטיה הממשלות ואגודות ריבוניות מעליהן כגון האו”ם, הבנק העולמי, הפורום הכללי ודומיהם.
ילידי האדמה – תחום שיפוט החוק הטבעי – אדמה
החוק המקובל נשען על חוק האדמה הגבוה ובראש פירמידת החוק עבור האדם.תחום שיפוט טבעי של האדמה, ולכן כל ילידי אותה אדמה הם העם וכריבון השולט כגוף מאוחד של פריטים או קונגרס כנבחרי העם [משרתי ונאמני ציבור] תחת חוקה או אמנה עליה כולם מסכימים. הסכמות אלו הן הסכמות משותפות פשוטות של שכל ישר והגיון בריא כאשר בסיס החוק ידוע לכולם והוא פשוט לשמירה. ראה אמנת ה100.
החוק המקובל ודין המסחר הפרטי.
היום עדיין רוב הממשלות הפועלות בתחום החוק האזרחי אינן מכבדות את הזכות הטבעית למסחר פרטי אך הן עצמן נשענות חוקי על המסחר.
החוק הבסיסי ביותר של כל חוק אנושי קשור בהישרדות שהוא חוק ניהול אוניברסלי. זה קשור לאינטראקציות אנושיות, מכל סוג שהוא, מערכות יחסים כלשהן, קנייה, מכירה, עסקים, סחר או קשר בכל דרך שהיא להתפתחות החברה האנושית. בסיס התייחסות או התמודדות עם אחרים בדרך בה תרצה שיתייחסו אליך או יטפלו בך. חוקי המסחר פעלו והתפתחו בד בבד מאז שבני האדם התקשרו זה עם זה בסחר חליפין. בתקופה העתיקה חוקי המסחר של הממלכה השומרית והבבלית היו מאורגנים בקודים חוקיים וממצאים מלפני 6,000 שנה מגלים לנו שהמערכת הייתה כל כך מורכבת שהיא אפילו כללה קבלות, כסף מוטבע, רשימות של קניות, מניפסטים ואפילו מערכת דואר באמצעות חימר אפוי.
משחר האנושות המסחר במוצרי יסוד כגון מלח, קפה, סוכר, תבואה, דגנים, חיטה, שמנים, בהמות, ועוד. תרבויות רבות עסקו בסחר חליפין בדרכים שונות ולא בכל תרבות היו מתווכים בין המוכר לקונה. תפקיד המלכים היה לשמור אמון לעם ולהגן עליו בעת מלחמה. בעוד הכנסייה הרומית שלקחה על עצמה את הקשר בין האלוהי הנשגב לאדם דרך כתבים מקודשים ושמה את עצמה במקום של המתווך. כאשר האפיפיור בונופציוס ה8 חתם על ה”אונום סנקטום” הראשונה ב1320 והמסקנה הסופית במסמך זה מובילה לידיעה שרק דרך ישועת הכנסייה יוכלו יחידים להגיע לגאולה כלשהי.
המונרכיות והוותיקן שלטו אם כן באנשים ובעמים הרבים בדיוק כמו המדינות הפדראליות שקבעו מעמדן בתיווך סחר החליפין דרך הקנון הרומי, האזרחי, קודים הוראות וצווים, ועד לחוק האזרחי בעוד האזרחים המשולים לעבדים מודרניים משלמים רישיונות לחייהם, וויזה, פספורט, זיכיון, הלוואות ועוד.
ממשלת דה ג’ור Dejour ממשלה חוקתית.
בניגוד לממשלת דה פאקטו ממשלה פדראלית שהיא תאגיד המסחרי, בחוק המקובל ממשלת דה ג’ור De-Joura היא ממשלה חוקתית וגוף הניהול של העם, חבר הנאמנים של ‘אנחנו העם הריבון’ השומר על חוק של האדמה הגבוה מאפשר סחר חופשי בדין הפרטי באופן בו כל אחד אחראי לעצמו מכל הבחינות כאשר הגוף הנבחר על ידי העם פועלים למען לטובת ורווחת כל הקהילה ה’עם הריבון’, עם דגש בהקשר האתי והמוסרי עבור טובת כל הפריטים ומשמש כגוף נאמן.
