כדי שמדינה תתקיים כתאגיד, היא צריכה לשעבד את ה’אזרחים ולחייב אותם ללא ידיעתם. ולכן היה צורך ליצור ישות בדיונית פיקטיבית דרך החוק ולהסתמך עליה לצורך יצירת חוב.

לשם כך, נוצרה תעודת הלידה הנושאת את שם המשפחה שלך ושמך פרטי באותיות דפוס. תעודה זאת נוצרה כרכושה של החברה הפרטית שנקראת “משרד האוצר בשם מדינת ישראל”. ראה בתעודת הלידה שלך או בדרכון, שם משפחה ואחר כך שם פרטי באותיות דפוס. אכן, על תעודת הזהות תראה את סמלו המסחרי של העסק הפרטי סמל המנורה לוגו מדינת ישראל. מיד עם לידתנו, הורינו רשמו אותנו למערכת החברה המסחרית מדינת ישראל ללא ידיעתם כי הם מוסרים אותנו לבעלות תאגיד, וללא חוזה מסחרי גלוי, ללא ידיעה מושכלת אלא כחוק רישום לידה.

במערכת המשפט של היום אדם, אזרח, תושב: הינו ישות משפטית הרשומה ברשומות הלידה בישראל המשועבדת למדינה. הישות התאגידית שלנו מספר תעודת זהות: נקראת “מתקן חייבים” ובעצם משקפת את החוב הנצחי שלנו למדינה או לאותם גובי מס בעלי מדינת ישראל לצורך העניין משפחת עופר משפחת רוטשילד הוותיקן וה’כתר’ באנגליה כחברה מסחרית בבעלות פרטית, בדיוק כמו כל עבד.

במערכת המשפט של היום רישום בבית הבינה מגן עליך תחת תחום השיפוט הטבעי שלך, וגורם לתביעה חוזרת למערכת המסחרית של מדינת ישראל כאדם חי בעל נשמה עשוי מדם בשר עצמות ומתגבש מחדש לתביעה על העזבון [החופש והחירות בתחום השיפוט הטבעי] שהורינו נטשו ברישום הלידה שלנו למערכת.

אך מנקודת מבטם של הוראות סטטוריות טקסטים או תקנות ופסיקות עדכניות היה צורך ברישום כל אותם הוראות. כגון: חוק רישום הלידה חוק מרשם האוכלוסין, תשכ״ה–1965, “ועדין יחשב כראיה לכאורה של אותו ילוד, אדם חי, ישות טבעית, מה שמורה לנו כאן שזהו אך ורק רישום לכאורה.”

סעיף 3 – המרשם ראיה לכאורה: הרישום במרשם האוכלוסין, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו־(9) עד (13) לסעיף 2.

סעיף 6 – הודעה על לידה בישראל [תיקון: תשס״ו] (א) הודעה על לידה שאירעה בישראל תימסר לפקיד רישום תוך עשרה ימים; ההודעה תימסר על ידי האחראי על המוסד שבו אירעה הלידה, או – על ידי הורי הילוד, הרופא והמיילדת שטיפלו בלידה – אם אירעה במקום אחר; ההודעה תכלול את פרטי הרישום של הילוד ופרטים אחרים שייקבעו בתקנות, באישור ועדת הפנים של הכנסת, בדיוק כנהוג בסחורות.